מפת דרכים לרגולציה מאפשרת של בינה מלאכותית בישראל

מהפכת הבינה המלאכותית מציבה את ישראל בפני צומת הכרעה אסטרטגי. הנחת העבודה שלנו במכון מוזאיק היא שלישראל יש אינטרס לאומי מובהק לא להסתפק באימוץ פסיבי של טכנולוגיות, אלא לתפוס עמדת הובלה עולמית בתחום. המפתח להובלה זו אינו טמון רק בטכנולוגיה עצמה, אלא באופן שבו המדינה בוחרת לנהל אותה - הרגולציה.

הכוח הטמון ברגולציה הוא כפול: ביכולתה לבלום חדשנות או להזניק אותה. מפת הדרכים שאנו מציעים מציגה מודל של "רגולציה מאפשרת": תפיסה שבה הרגולטור אינו מסתפק בהצבת גבולות ותמרורי "עצור", אלא משמש פלטפורמה אקטיבית לשיפור השירות לאזרח ולהבטחת עליונות תפקודית של המכונה.

המודל המוצע נשען על שלושה עקרונות ליבה:

1. מבחן התועלת לאזרח: הלגיטימציה לשילוב מערכות אוטונומיות ברפואה, בתחבורה או בפיננסים - נשענת על עליונות מוכחת בשיפור רווחה והתייעלות אזרחית. הרגולציה תעודד מעבר ל-AI רק במקומות שבהם הנתונים יוכיחו כי המערכת מספקת שירות מהיר, מדויק, בטוח והוגן יותר מהביצוע האנושי המקביל. הרגולציה הופכת, למעשה, לכלי מדיד לשיפור איכות החיים.

2. מבנה אדפטיבי (Democratic Experimentalism): כדי לגשר על הפער שבין קצב הטכנולוגיה המהיר לאיטיות החקיקה, נדרש מבנה גמיש:

   • מלמעלה למטה (Top-Down): המדינה קובעת עקרונות-על, אחריותיות ושקיפות.

   • מלמטה למעלה (Bottom-Up): הגופים הפרטיים והמוסדיים פועלים עצמאית תוך חובת תיעוד והפקת לקחים.

   • בתווך: הרגולטור משמש כמתווך אקטיבי, הלומד מהשטח ומעדכן את ההנחיות בזמן אמת.

3. אמון כנכס אסטרטגי: בטיחות, אתיקה ושקיפות אינן "תוספת" אלא תנאי סף. ללא אמון הציבור, לא ייתכן אימוץ רחב של הטכנולוגיה. לכן, מנגנוני ניהול הסיכונים חייבים להיות שזורים בכל שלב – מדרישות החוק ועד לתהליכי העבודה הפנימיים בארגונים.

4. 
   

זוהי אינה הצעה תיאורטית, אלא תוכנית עבודה מעשית. אימוץ המודל יאפשר לישראל ליהנות מפירות המהפכה הטכנולוגית, תוך יצירת סביבה עסקית יציבה המושכת השקעות - והכל תוך שמירה קפדנית על האינטרס הציבורי.

המסמך המלא