דניאל שרייבר, ממייסדי ומנכ"ל "למונייד", אינו מהסס: בשלוש שנים האחרונות שילשה החברה את הכנסותיה, אך מצבת כוח האדם שלה קטנה. כיום, 97% מהקוד נכתב על ידי בינה מלאכותית. עבורו, זה אינו סיפור הצלחה טכנולוגי גרידא, אלא סימן אזהרה לבאות. בשיחה עם עידן טנדר, יו"ר "אנו-באנו", בפודקאסט "בשביל ישראל", מציג שרייבר תמונה מורכבת: עולם שבו הייצור פורח אך ההכנסה מתרכזת, שבו שפע אדיר עשוי להתקיים לצד אבטלה מסיבית. הפתרון, לדבריו, אינו בלימת הטכנולוגיה - אלא בניית מנגנוני חלוקה שיבטיחו שאף אחד

יום אחד זה פשוט יקרה - העולם ילמד לעבוד בלעדינו. לפי ההערכות, עד 2050 רק מחצית מהאוכלוסייה תעבוד. עד 2030, בינה מלאכותית תוכל לבצע כ-50% מהמשרות הקיימות היום בצורה טובה יותר מבני אדם. לא רק עבודות שגרתיות - גם עורכי דין, רואי חשבון, מתכנתים ופסיכולוגים נמצאים ברשימה. אבל מה יקרה לנו, לא רק כלכלית, אלא גם נפשית? עבודה היא זהות, מסגרת, תחושת מטרה. מחקרים מראים שבהיעדרה המצב הנפשי נוטה להידרדר, ומוח שאינו עסוק הוא לרוב מוח אומלל. דניאל שרייבר, יו"ר מכון מוזאיק, ואפרת בכר-נתנאל,

הבינה המלאכותית אינה עוד כלי עזר, אלא כוח שמחליף עבודה קוגניטיבית - ניהול, חשיבה ושיקול דעת - בעלות שולית אפסית. תהליך זה מייצר "עודף אוטומציה" (Automation Surplus): מצב שבו המשק מייצר עושר חסר תקדים, אך מנתק את הקשר המסורתי שבין תעסוקה לשגשוג. בפודקאסט "האינטרסנטים" של TheMarker מציג דניאל שרייבר את התשתית הרעיונית העומדת בבסיס מודל מוזאיק, המודל הכלכלי שפיתח מכון מוזאיק ובו מענה לשאלת הפרנסה של מי שיאבד את עבודתו לבינה המלאכותית, עוד לפני שהמשבר מגיע. הדיון עבר מהר מעיסוק