כשהבינה המלאכותית תיקח לנו את העבודה – היא צריכה גם לשלם לנו את המשכורת.
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
מודל מוזאיק הגיע לכלכליסט. במאמר דעה שפרסם דניאל שרייבר, יו"ר ומייסד מכון מוזאיק, הוא מציג לציבור הרחב את השאלה שעומדת בבסיס עבודת המכון: אוטומציה מייצרת שפע, אבל שפע לא מחלק את עצמו.
מכון מוזאיק הוא מכון מדיניות עצמאי שעוסק בשאלה כיצד חברות דמוקרטיות יכולות להבטיח שרווחי המהפכה הטכנולוגית יתחלקו באופן רחב - לא רק בין בעלי ההון.
מנהיגי ה-AI הגדולים - אילון מאסק, סם אלטמן, דריו אמודיי - מדברים בגלוי על עתיד שבו אוטומציה תחליף חלק גדול מהעבודה האנושית, ובמקביל מבטיחים "הכנסה אוניברסלית גבוהה" לכולם. שרייבר לוקח את ההבטחה הזו ברצינות - אבל שואל: מי יממש אותה, ואיך?
אם נשאיר את הדברים לכוחות השוק, המעסיקים ישמרו לעצמם את רווחי הפריון, ארגוני העובדים ישיבו מלחמה, והתוצאה תהיה עימות שיפגע בדיוק באימוץ ה-AI בישראל - ברגע הקריטי ביותר במירוץ הגלובלי.
המודל מציע מנגנון מדיניות קונקרטי: חלוקת "דיבידנד הבינה המלאכותית". בעולם של שפע טכנולוגי אקספוננציאלי, המדינה תוכל ללכוד חלק מהעושר החדש ולהזרימו חזרה לאזרחים כמערכת ביטחון כלכלית איתנה. כך, במקום שהאוטומציה תייצר עוני ואבטלה, היא תאפשר חיסול של העוני ועלייה דרמטית ברמת החיים, גם ללא תלות בשכר עבודה.
המודל בנוי על שני נדבכים. הראשון: מיסוד "מס הכנסה שלילי" - רצפת הכנסה לכל אזרח, עם תמריץ עבודה שנשמר בכל רמת הכנסה. השני: שני מנגנונים אוטומטיים שמזינים את הרצפה ככל שה-AI מייצר שפע, מע"מ דינמי שעולה כש-AI מוריד מחירים, ו-75% מעודפי מסי חברות ורווחי הון מעבר לקו הבסיס שנמדד לפני עידן ה-AI.
התוצאה: שיעורי המס לא עולים, מחירים לצרכן לא עולים, תמריצי עבודה ועסק נשמרים - ורצפת ההכנסה עולה יחד עם השפע. הסימולציות מראות שמשק בית עם שני הורים מובטלים ושני ילדים יכול להגיע להכנסה שקולה לזו של העשירון החמישי היום.
המאמר בכלכליסט הוא נקודת כניסה.
מי שרוצה להעמיק, במודל המלא, בנתונים, ובסימולטור האינטראקטיבי, מוזמן לכאן.
