מאת: דניאל שרייבר
מדי יום אני רואה איך הבינה המלאכותית מחליפה אנשים במקום העבודה. ב"למונייד", חברת הביטוח שאני מנהל, כמעט כל הפוליסות נמכרות על ידי צ'אטבוטים במקום סוכנים, ורוב התביעות משולמות תוך שניות ללא מגע יד אדם. כתוצאה מכך, למרות צמיחה של 200% ברווח הגולמי שראתה החברה בשנתיים האחרונות, כוח האדם שלה הצטמצם. חברות רבות בחזית הטכנולוגיה מדווחות על תופעה דומה.
כמנהל, אני מברך כמובן על הדיבידנדים הללו של הבינה המלאכותית. אבל כאבא, סבא ואזרח, אני מוטרד מהשאלה: לאן כל זה מוביל? למיטב הבנתי, את כל מה שבני אדם מסוגלים לעשות עם נוירונים במוחם, נוירונים מלאכותיים יעשו טוב יותר, מהר יותר וזול יותר, וכבר בעתיד הקרוב. במונחים קונקרטיים: כל משרה שיכולה להיעשות על ידי גורם אנושי בזום, תיעשה תוך שנים ספורות בידי בינה מלאכותית – בלי הפסקות, בלי הסחות, בלי שביתות, בלי סיבוס וכמעט בחינם. וכשזה יקרה, אין מעסיק שיעמוד בפני הפיתוי – ולימים ההכרח – להחליף אנשים במכונות.
אותי זה מרגש ומדאיג בו זמנית. מרגש, כי נראה שזה ינגיש לכולנו חינוך, בידור וייעוץ בכל תחום (רפואי, פסיכולוגי, משפטי, פיננסי) ברמה שטרם הכרנו ובמחיר שווה לכל נפש. מדאיג, כי ההשלכות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות של אבטלה שתלך ותאמיר, ופערים שילכו וייפערו, הן, ובכן, מדאיגות.
זו הסיבה שבמוזאיק, מכון למדיניות בינה מלאכותית, אנחנו מנסים לפתח תשובה הולמת לאיום המתגבש. המאמצים עד כה הניבו כיוון מבטיח ומפתיע: נראה שאבטלה המונית, פרי בינה מלאכותית, עשויה דווקא להפוך את כולנו לעשירים יותר. בתנאי שנאמץ מדיניות מושכלת, לפני שהאוטומציה תגרום נזק בלתי הפיך.
לקריאת הכתבה המלאה שפורסמה בכלכליסט