שלמו לאנשים כדי שה-AI יוכל לעבוד

הכנסה אוניברסלית היא המפתח הפרו-עסקי לעידן ה-AI

מאת: דניאל שרייבר, יו״ר מכון מוזאיק למדיניות בינה מלאכותית, פורסם בכלכליסט ב-25.9.2025

ישראל צריכה לחוקק הבטחת הכנסה נדיבה, אוניברסלית ואוטומטית - לא משום שהבינה המלאכותית (AI) כבר גרמה לאבטלה המונית, אלא כדי שזה יקרה. זה אולי נשמע קשוח, אך המטרה הפוכה: לשחרר אוטומציה והתייעלות רחבת היקף בכל המשק לטובת עסקים ואזרחים כאחד.

בלי ביטחון הכנסה אין מהפכת AI

סקרים - בהם מדד מגמות העבודה של מיקרוסופט לשנת 2024 - מראים שרוב העובדים חוששים ששימוש ב-AI יהפוך אותם לברי־החלפה. אם לשפוט לפי ההיסטוריה, החרדה הזו תתבטא בגרירת רגליים שקטה במקום העבודה - עיכובים, ״עבודה לפי הנהלים״ - ושביתות רועשות מחוצה לה. ההתנגדות אולי תתפוגג בסוף, אך לא לפני שתאט את ישראל בשלב שבו יתרון מוקדם הופך ליתרון מתמשך.

דניאל שרייבר, יו״ר מכון מוזאיק למדיניות בינה מלאכותית

מפעילי מעליות עיכבו את הרעיון של ״לחץ בעצמך על הכפתור״ במשך חמישים שנה; עובדי נמלים נלחמו עשרים שנה במכולות (קופסת מתכת ששינתה עולם) בשל האוטומציה שאפשרו; איגודי קמעונאות עיכבו את קוראי הברקוד עשרות שנים; איגוד נהגי המוניות בלם את שירותי הנסיעה־בשותף של אובר (Uber) בישראל; ועד היום אסור לתדלק לבד בניו ג’רזי.

עיכובים כאלה עולים הון, אך אינם מאיימים על התעשייה המקומית: סינגפור או סיאול, ידידותיות לטכנולוגיה ככל שיהיו, לא יכולות להתחרות עם מעלית, רציף, קופאי, נהג או תחנת דלק שמעבר לים.

לא כך בעידן ה-AI. שביתת הוליווד ב-2023 היא קדימון מפוכח: במערכה א׳ האיגודים משביתים את האולפנים ומשיגים מגבלות על שימוש ב-AI - ניצחון טקטי. במערכה ב׳ סטארט־אפים במקום אחר יפיקו סרטים בתוך ימים במקום חודשים, במאות דולרים במקום מאות מיליונים - תבוסה אסטרטגית.

זו הדינמיקה שישראל צריכה לצפות לה אם לא תחוקק משהו אמין יותר מ״יהיה בסדר״: עבודה מאורגנת תטרפד יוזמות AI - זה רציונלי מבחינתה - ומתחרים גלובליים יעקפו את אומת הסטארט־אפ.

רצפת הכנסה מובטחת - באמצעות מס הכנסה שלילי (NIT) או מנגנון שקול - מצמצמת את החיכוך הפוליטי־תעשייתי. היא מיישרת קו בין עובדים, משקיעים והמדינה סביב יעד אחד: לפרוס AI בכל מקום, מהר מהמתחרים, ולהשאיר את הרווחים בבית.

ההבטחה שבאבטלה מלאה

טבעי להירתע מאבטלה גבוהה. בתורה המאקרו־כלכלית המקובלת, כל משרה שנעלמת פירושה אדם אחד פחות שמייצר ואדם אחד פחות שצורך. היסטורית, כל נקודת אחוז של עלייה באבטלה נקשרה לכ-2% ירידה בתמ״ג. אסון.

אבל בכלכלת ה-AI הדינמיקה מתהפכת, ובקרוב, אולי, יגיע הזמן למסגר ״אבטלה״ מחדש כ״פנאי״, ״פרישה״ או ״חירות״. כשהמכונות מחליפות אנשים, גם הייצור וגם הצריכה יכולים לזנק; ורמת החיים יכולה להיות גבוהה יותר באבטלה מלאה מאשר בתעסוקה מלאה. זה עולם חדש מופלא.

לא מסתדר? נחשוב יחד. דמיינו שיש לכם משרד עורכי דין/ראיית חשבון/אדריכלות/תוכנה שמחליף את כל העובדים ב-AI. ככל שעוד חברות עושות זאת, מימון תשלומי הכנסה אוניברסלית הולכים וגדלים ידרוש העלאות מס. במקרה הקיצון - אבטלה של 100% - הכנסות המדינה יצטרכו להחליף את כל תלושי השכר במשק. בממוצע, החברות ישלמו במסים חדשים בערך מה ששילמו פעם בשכר. במבט ראשון - לא הרווחתם כלום.

במבט שני - הרווחתם המון. העובד הישראלי הממוצע עובד 1,898 שעות בשנה, בעוד מערכת AI פועלת 8,760 - כמעט פי 5. ובכל שעה היא מספיקה יותר: בניסויים מבוקרים AI מבצע משימות פי 2–3 מהר יותר מבני אדם, והפער גדל. וגם לאחר המס החדש אתם חוסכים כשליש מעלויות התעסוקה - פיצויים, שכירות, גיוס, הכשרה ותקורות.

המסקנה: העסק מפיק כעת בין פי חמישה לפי חמישים יותר משפט/חשבונאות/אדריכלות/תוכנה, באיכות גבוהה יותר ובכשליש פחות עלות. תוכלו להוריד מחירים בחדות, ולתפוס נתח שוק מעסקים שמעבר לים שעדיין תלויים בכוח עבודה אנושי.

ומה עם האנשים ששוחררו? פיננסית - טוב להם יותר. כשה-AI מחליף בני אדם, כמעט הכול נעשה זול יותר, ולכן ההכנסה המובטחת קונה הרבה יותר מהשכר של פעם. נוסף על כך, משתחרר זמן להורות, להתנדבות, לחיי חברה ולימודים.

כמו כל ניסוי מחשבתי, גם זה מדלג על אתגרי מציאות - חברתיים, פסיכולוגיים ושל תקופת מעבר - כדי לחדד עיקרון: אבטלת ה-AI איננה עוד מחזור עסקים; זה שינוי משטר. וכמו בכל המהפכות, מי שלא יתיישר עם הממשל החדש יראה את עושרו נלקח על ידי מי שכן.

עקרון הפיצוי

כאשר מפעל מרוויח בזמן שהוא מזהם את המים או האוויר, אנו דורשים שיפצה את הנפגעים. כלכלנים קוראים לזה ״עקרון הפיצוי״, והוא צריך לחול גם על AI. בפועל יש למסות חלק מן השפע שה-AI יוצר כדי לפצות במלואם את מי שאיבדו את פרנסתם. מכיוון שהתועלות של האוטומציה גדולות בהרבה מן העלויות של אובדן משרות - כולם יכולים לצאת נשכרים.

הפרטים נתונים לדיון, אך את העיקרון ניתן וצריך לקבע עכשיו. כיום, קצת יותר ממחצית ההכנסה הלאומית בישראל זורמת למשקי בית כשכר והטבות; היתר, לבעלי עסקים ומשקיעים. את החלוקה הזו בין ״עבודה״ ל״הון״ יש לקבע. לא משום שהיא מושלמת תיאורטית, אלא כי זו עסקה פרגמטית: המשקיעים שומרים על חלקם בעוגה שגדלה במהירות, ולמשקי הבית מובטח חלקם - בין אם הם מועסקים ובין אם לא.

ככל שה-AI יגדיל את הכלכלה, חלקם של האזרחים יגיע בשלושה ערוצים: שכר למי שעוד עובדים; תשלומי הכנסה ישירים למי שלא; והוזלת יוקר המחיה כששירותי יסוד — תחבורה ציבורית, גישה בסיסית ל-AI, פעוטונים ולמידה לאורך החיים — יהפכו חינמיים. כך המשקיעים מקבלים ודאות, והציבור יודע שהוא שותף מלא בפירות האוטומציה.

העסקה הגדולה

ישראל ניצבת בפני בחירה: להיאחז בעולם שבו חייבים לעבוד כדי לאכול - עד שמתחרים מונעי-AI משאירים אותנו מאחור; או לכרות אמנה חדשה - הכנסה בלי בתעסוקה, אוטומציה בלי התנגדות ושגשוג חסר תקדים.

טבעי לדחות את הדיון על הכנסה אוניברסלית ״עד שתהיה בעיה״, אך סדר הפעולות חשוב. כל חברת טכנולוגיה מצליחה יודעת: מחלקים אופציות לפני ההנפקה, כי יישור אינטרסים הוא תנאי להצלחה - לא תוצאת לוואי. כך ישראל בנתה את מגזר ההייטק לקטר של המשק: אינטרסים משותפים לעבודה ולהון, מהמנכ״ל ועד צוות הקפיטריה, כולם מחזיקים נתח בעתיד שהם בונים. כך גם מדינות: אם נותנים לאוטומציה לאיים על הפרנסה, תקום לה אופוזיציה כוחנית; אם מבטיחים לציבור את חלקו בחגיגה, הוא הופך לשותף במהלך.

זה לא רק כלכלה טובה - זה גם ערכים וחזון. הרמב״ם תיאר עתיד אידילי שבו ״יהיה קל מאוד לבני אדם למצוא את מִחְיָתָם, עד שבעמל מעט שיעמול אדם – יגיע לתועלת גדולה״. ו״הטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצוּיִין כעפר״. מה שהיה חלום יהודי עתיק, יכול להפוך כעת לתוכנית העבודה של מדינת ישראל. כפי שאמר הרצל: ״אם תרצו אין זו אגדה״.

חלון ההזדמנויות צר, והתחרות העולמית מתחממת. המדינה הראשונה שתיישר את כל אזרחיה מאחורי ה-AI - לא בכפייה אלא בשותפות בשגשוג - תנוע במהירות של סטארט־אפ, בעוד האחרות יתקדמו בקצב של ועדות. זו בדיוק הבטחת אומת הסטארט־אפ.

בשורה התחתונה הבחירה ברורה: להגדיל את העוגה, בלי לכווץ את הפרוסה של האזרחים. להבטיח הכנסה, לא משרות. לשלם לאנשים כדי שה-AI יוכל לעבודה.